<h1>ראבי"ה סימן תתנ"ח</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. פירוש לעלות לו למנין יום שלם, שזהו סתם תענית למקבל עליו תענית. והני מילי אם קיבל להתענות אי נמי עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז וצום גדליה, אבל עשרת ימי תשובה ותענית חלום צערא בעלמא קיבל עליה, דהא פריך עליה תלמודא מדתנן אנשי משמר מתענין ולא משלימין ומשני התם לצעורי נפשייהו בעלמא, והכי נמי משני אהך דרבי אלעזר [ברבי צדוק]. וכך שמעתי מעידים על זקיני רבי אליעזר ברבי נתן שלא היה מתענה בעשרת ימי תשובה עד שקיעת החמה, אלא אחרי יציאתו מבית הכנסת [היה] אוכל מיד. ואף על גב דפסקינן לקמן בסוף פרק שני [י"ח ע"ב] מתענה ומשלים גבי תשעה באב שחל להיות בערב שבת [ואמרינן בירושלמי] דתענית רבי זעירא בשם רב הונא אפילו יחיד שגזר תענית על עצמו בערב שבת מתענה ומשלים, ומייתי עובדא עלה רב ביבי הוי יתיב קומי רבי ייסא בעי מי(ח)לף מינה (א)הך עובדא אמר נימטי לביתיה ציבחר אמר ליה רמשא הוא אמר ליה משלימין כרבי יוסי, נראין הדברים שדוקא שגזר על עצמו תענית שקיבל בפירוש, וסתם תענית יום שלם, ומחמרינן עלה, כדאמרינן בשמעתין לקמן [ע"ב] אמר רב כהנא יחיד שקיבל עליו תענית אסור בנעילת סנדל (ו)חיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליו, דמחמירינן מספיקא, אבל בתעניות אחרות לא. ואין רגילות לקבלם בתפלה לעשרת ימי תשובה וכן תענית חלום. ואפילו הכי מתפלל ענינו, כדפרישית לעיל. ופירוש שקעה עליו החמה נראה לי ששקעה לגמרי, כדאיתא בריש מסכת ברכות [ב' ע"ב] ובא השמש וטהר טהר יומא כדאמרי אינשי איערב יומא אידכי שמשא, ומשמע התם דהיינו צאת הכוכבים, דקפשיט מברייתא דקתני וסימן לדבר צאת הכוכבים. וכן ההוא דסוף פרק (ג') איזהו מקומן [נ"ו ע"א] מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה, דבעינן ביום, כדמשמע התם. וכן משמע במגילה פרק שני [כ' ע"ב] דכל הני זימני [ד]תנא שכשרים ביום כשרים עד הלילה וקתני בהדייהו שחיטה וקבלה והזאה וכו'. אבל משקיעת החמה שהיא התחלת שקיעתה הויא [ארבעת] מילין עד צאת הכוכבים, כדאמרינן בפרק מי שהיה טמא [צ"ד ע"א] משתשקע החמה [עד צאת הכוכבים ארבעת מילין]. וכל זמן שפני מזרח מאדימין הוי פלוגתא דרבה ורב יוסף בפרק במה מדליקין [ל"ד ע"ב] חד אמר שלשה חלקי מיל [וחד אמר שני חלקי מיל], וכל אחד יש לו זמן חלוק מחברו, ושקעה היינו לגמרי. ומיהו לענין קריאת שמע נראה לי דלא קיימא לן כמתניתין דברכות [ב' ע"א] אלא כההיא דפרק תפלת השחר [כ"ז ע"א] דרב צלי של שבת בערב שבת דהיינו באחד עשר שעות חסר רביע, כדמשמע התם, שאז עבר זמן פלג המנחה ואז היה מתפלל תפלת ערבית, וקריאת שמע קודם [לה], דלא קיימא לן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום, דברייתא מסייעא ליה לרבי יוחנן דפליג עליה בריש מסכת ברכות [ד' ע"ב]. ושעה ורביע היינו כדי הילוך ארבעה מילין בקרוב שהוא פרסה, וכן פסק רבינו תם נמי.
